כל מי שחי בעולם המודרני שמע לא אחת על בני משפחת רוקפלר הידועים שמחזיקים מזה שנים עסקים ונכסים בכל רחבי העולם. אבל יכול מאוד להיות שלא רבים יודעים את ההיסטוריה המשפחתית שהחלה ממש לפני כ-150 שנה, בהן הוערך ג’ון רוקפלר לאיש הכי עשיר בתבל. ג’ון רוקפלר נולד בשנת 1839 למשפחה ממוצעת ממוצא אנגלי – גרמני והיה ידוע כאיש עסקים גדול שעסק בעסקי הנפט ועם הזמן שלט בכ-90% (!) משוק הנפט בארצות הברית ובארצות נוספות.
אם נתרגם להיום את הונו של ג’ון רוקפלר בימינו, ההון יעמד על כ-400 מיליארד דולר ואפילו יותר – סכום הגבוה בערך פי 2 מהונם של האנשים העשירים בעולם העומדים בראש טבלת העשירון העליון העולמי מזה שנים כבר. רק לצורך השוואה, אילון מאסק, האדם העשיר בעולם נכון לכתיבת שורות אלו, שווי של “רק” 248 מיליארד דולר על פי פורבס.
ולמרות שרבים חושבים שהיה פועל במרמה ותכסיסים זדוניים בכדי לכבוש את מתחריו ולהרחיב את עסקיו, לג’ון רוקפלר היו עקרונות ניהוליים קשוחים שפעל על פיהם והם אלו שהביאו אותו לגדולתו והצלחתו שנמדדת עד עצם היום הזה.
רון צ’רנוב, אחד הסופרים שערך מחקר רחב על רוקפלר כחלק מתהליך כתיבת הספר “Titan: The Life of John D. Rockefeller, Sr”, החליט לרכז את העקרונות שעל פיהם פעל האיש האגדי, להלן תמצית העקרונות.
1. יושרה ואמינות
אחת הסיבות להצלחתו של ג’ון רוקפלר היו הבנקים שליוו אותו לכל אורך הדרך. רוקפלר מעולם לא “עשה לבנק צרות” ולא איחר בתשלום ההלוואות והתשלומים שהיה חייב להחזיר. הדבר הזה יצר אמינות לא רק בקרב הבנקים עצמם אלא, גם בפני אנשי עסקים שעימם עבד ופעל. רוקפלר היה תמיד מדבר בישירות ואמינות ללא שימוש במספרים לא מציאותיים וללא סיסמאות סותרות שלא התממשו בסופו של דבר, מה שגרם לכלל הציבור להאמין לדבריו והוא נתפס כאיש אמין שניתן לסמוך על מילתו ולא לפחד ללכת עם הצעותיו ותכנוניו.
2. קחו לכם זמן מנוחה
המניע של ג’ון ד. רוקפלר להצלחה לא היה רק עושר, אלא שהוא האמין גם בחשיבות הרבה שיש למנוחה ורגיעה. הוא אמנם צבר מוניטין כאיש עסקים חסר רחמים, ואף על פי כן – רוקפלר העריך את זמנו מחוץ לעבודה והאמין שיש צורך לטעון מצברים ולהתחדש. הוא הקפיד לנמנם מדי יום אחרי ארוחת הצהריים והיה מבלה בערבים בכיסא נוח כדי להירגע.
ג’ון רוקפלר אמר פעם לסופר ויליאם אינגליס:
“זה מדהים כמה כולנו יכולים לעשות אם נימנע מהמולה, ונמשיך בקצב אחיד ולא ננסה יותר מדי”
על ידי לקיחת זמן לעצמו, כותב צ’רנוב, המיליארדר הזה הצליח אפילו לשפר את התפוקה שלו.
3. סדר יום ברור
בניגוד לסרטים שמראים לנו שלכל מיליארדר יש אנשי צוות שמתכננים עבורו את הלוז, ג’ון רוקפלר היה אחראי על ניהול זמן בכל הנוגע להתנהלות שלו. הוא היה מתכנן לעצמו את לוח הזמנים בכל יום ועומד בו, כדי להשליט סדר על חייו ולהספיק את כל מה שהיה צריך. כל שעה הוקדשה באופן פנומנלי לעשיה או מנוחה ולא משנה אם בלוח הזמנים הופיעה משפחה, פעילות ספורטיבית או עבודה – רוקפלר היה דואג לבצע את מה שתוכנן לו.
עוד באותו נושא: 5 עקרונות לא שגרתיים לניהול זמן אפקטיבי מאת ביל גייטס
4. מעקב אדוק אחר פעילות בית העסק
אנו נוטים לחשוב שמיליארדרים אינם קרובים לשטח, הרי הם “המנהלים” של הכל, הם אמורים לפקח על הדברים מלמעלה – והרי שדאגה לפרטים הקטנים לא אמורה כל כך לעניין אותם. נכון? אז זהו, שלפחות במקרה של ג’ון רוקפלר זה די רחוק מהמציאות. זה ישמע לרובכם מידע מאוד מפתיע, אבל רוקפלר ידע לפרטי פרטים כל מה מתרחש בעסקיו השונים וכמה עולה לו כל דבר, החל ממוצר פשוט ועד לזמני ותנאי האספקה של המוצר הכי קטן. התכונה הזו אפשרה לרוקפלר לבחון את מכלול העסק ולעקוב אחר סך ההוצאות של בית העסק, לייעל מהלכים ולהתקדם קדימה.
5. האצילו סמכויות
האצלת משימות היא מלאכה שדורשת עבודה נכונה, והיא משמשת כהיבט קריטי של כל מנהיגות מוצלחת. זה מה שרוקפלר למד על בשרו – במהלך עבודתו, רוקפלר הבין עם השנים את החשיבות של האצלת הסמכויות לטיפול במשימות ה”שוטפות”, היומיומיות, וזאת על מנת שהוא יוכל להתמקד בהחלטות פיתוחיות, או החלטות ניהוליות בעלות השפעה רחבה יותר. גישת האצלת הסמכויות, המאופיינת בחלוקת אחריות שונה לכל עובד הייתה כה מושרשת בתרבות של Standard Oil, עד שהיא נודעה כ”בשורה” של החברה.
ג’ון רוקפלר היה מאמין גדול בעקרון ההאצלה, והצהיר כי:
“אף אחד לא עושה שום דבר אם הוא יכול לגרום למישהו אחר לעשות זאת”
הוא עודד את פקודיו לקחת על עצמם יותר אחריות ולצמוח בתפקידיהם, מתוך הכרה בכך שזה לא רק טוב לפרט, אלא גם לחברה כולה. לעתים קרובות הוא היה אומר לעובדים חדשים:
“השיגו מישהו שאתם יכולים לסמוך עליו, הכשירו אותו בעבודה, שבו וחישבו על דרך שבה סטנדרד אויל תוכל להרוויח יותר כסף”
באמצעות דרך מנהיגותו זו, רוקפלר הוכיח את החשיבות של האצלת סמכויות במתן אפשרות לחברה לשגשג ולצמוח. בשל שיטת הפקדת האחריות בידי אחרים, הוא, כמנהיג היה מסוגל למקד את האנרגיה ותשומת הלב שלו בתמונה הגדולה, תוך ניצול מיטבי של זמנו ומומחיותו.
6. היו פרפקציוניסטים
ג’ון ד. רוקפלר, התעשיין והפילנתרופ הנודע, היה אדם שחי על פי המוטו של חתירה לשלמות בכל היבט של חייו. לדברי ההיסטוריון צ’רנוב, רוקפלר היה “קנאי” בכל הנוגע לחתירתו לשלמות והיה ידוע כמי שלעולם אינו מקל ראש בשום דבר, לא משנה כמה שגרתי או מייגע זה נראה. הוא פשוט היה פרפקציוניסט.
בתור המנהל של סטנדרד אויל, הוא כתב מאות אלפי מכתבים עסקיים והשקיע מאמצים ניכרים כדי לוודא שכל מכתב נכתב כמיטב יכולתו, עם תיקונים רבים שנעשו עד שהיה מרוצה.
תשומת לבו לפרטים לא הצטמצמה רק לכתיבתו. אחד מעוזריו הבכירים נזכר שראה את רוקפלר חותם על כל מכתב בדיוק ובתשומת לב כאלה, כאילו חתימתו היא יצירת אמנות. חתירה זו למצוינות לא הייתה רק קיבעון אישי עבור רוקפלר, אלא גם סימן היכר של ארגונו והפכה לחלק בלתי נפרד מהאתוס של החברה.
7. צרו אחדות ולא פירוד
אומרים שרוקפלר היה מאסטר בקירוב בין אנשים ומעורר השראה ביכולת שלו להנהיג צוות לעבר מטרה אחת. הוא העריך את האחדות מעל לכל דבר אחר והציב בראש סדר העדיפויות את יישוב כל סכסוך בין המנהלים בסטנדרד אויל.
צ’רנוב מציין כי לרוקפלר הייתה גישה ייחודית לקבלת החלטות, ותמיד חיפש את דעותיהם של עמיתיו לפני ביצוע מהלכים כלשהם. במקום לתת פקודות, הוא מסגר את מחשבותיו כהצעות או שאלות, ועודד גישה שיתופית לפתרון בעיות.
רוקפלר היה גם מאמין גדול בקונצנזוס, ומעולם לא קידם פרויקט אם אפילו חבר אחד במועצת המנהלים שלו התנגד לו. כל החלטה עסקית הייתה צריכה לעבור את “המבחן העליון של אישור פה אחד”. זה רק מראה עד כמה החשיבות של ההרמוניה בארגון הייתה משמעותית.
8. צרו סביבה תומכת
אומרים ש”סביבה מנצחת” היא המפתח להצלחה – רוקפלר ידע זאת כבר לפני למעלה מ-100 שנה.
סביבה תומכת בזמן משבר היא אחד הדברים היותר קריטיים בארגון, לפי רוקפלר – וזה נכון במיוחד עבור אלו שנמצאים בעמדות מנהיגותיות, אשר לעתים קרובות להתמודד עם אתגרים רבים ומכשולים בפעילות היומיומית שלהם. ג’ון ד. רוקפלר, התעשיין המיליארדר, הבין היטב את הרעיון הזה. למרות שהתמודד עם ויכוחים וסכסוכים ספורדיים עם עמיתיו בסטנדרד אויל, הוא הצליח לשמור על צוות מגובש של דירקטורים שהיו קשורים באמונה משותפת זה בזה.
לדברי צ’רנוב, האמונה הכמעט “מיסטית” הזו זה בזה אפשרה המשכיות של מנהיגות בסטנדרד אויל, מה שהפך את החברה לעמידה בפני לחצים חיצוניים מצד חוקרים ממשלתיים ועיתונאים.
9. עודדו תחרות
העולם שלנו מבוסס על תחרות – ואכן, תחרות יכולה לעתים קרובות להיות הכוח המניע “הנסתר” שמאחורי הצלחה. על ידי טיפוח סביבה תחרותית, עסקים יכולים לשמור על רמה של אנרגיה ודחף שאחרת עלולים ללכת לאיבוד. זה היה לקח שלמד ג’ון רוקפלר. הוא הבין שללא תחרות, ארגונים יכולים להיות שאננים ולאבד את היתרון שלהם. כדי למנוע זאת בחברה שלו, סטנדרד אויל, הקים רוקפלר ועדות שהורכבו ממומחים מתחומים שונים. ועדות אלה לא רק אפשרו למנהלים לחלוק רעיונות ותובנות, אלא גם טיפחו תחרות בין יחידות בנות על ידי שיתוף נתוני ביצועים והצעת תמריצים לשיפור.
כתוצאה מכך, לחברות הבנות הייתה מוטיבציה לשאוף למצוינות ולמתוח את גבולות יכולותיהן. רוקפלר הכיר בערך התחרות, וקבע כי היא “הובילה לעבודה אקטיבית ואגרסיבית”. על ידי טיפוח תחרות, רוקפלר היה מסוגל לטפח עסק דינמי ומשגשג שמתפתח ללא הרף.
10. כבדו את העובדים שלכם
בעיני התעשיין ג’ון ד. רוקפלר, הכבוד לעובדיו היה גורם מפתח בהצלחתו. רוקפלר האמין כי על ידי התייחסות לעובדיו בכבוד ומתן אוטונומיה בתפקידם, הוא יכול ליצור כוח עבודה מסור ובעל מוטיבציה.
רוקפלר היה ידוע באופיו הטקטי והנוח, גם עם עובדים בדרגים נמוכים יותר, ותמיד היה מוכן להקשיב לביקורת ולהישאר אדיב במצבים מאתגרים. למרות שהוא אולי לא היה אחד שלעתים קרובות משבח, הוא פיצה על כך על ידי הענקת אמון ועצמאות לאלה שהוא חשב ראויים. כתוצאה מכך, עובדים בסטנדרד אויל העריכו לעתים קרובות את רוקפלר ועבדו ללא לאות כדי לעמוד בציפיותיו.
לדברי ההיסטוריון רון צ’רנוב, שילוב זה של כבוד והעצמה בתהליך ניהול עובדים היה מרכיב מרכזי במתכון של רוקפלר להצלחה, וניתן לראות גורמים אלו במגוון מנהיגים לאורך ההיסטוריה, כולל בימינו.
המסקנה הגדולה אודות ברון הנפט האגדי: אנשים מצליחים אינם מגיעים לפסגה סתם, הם חושבים אחרת ופועלים אחרת. ג’ון רוקפלר הוא הדוגמה המושלמת לכך – יישמו את עקרונות הניהול שלו, ותראו איך גם אתם יכולים להגיע עם הצוות שלכם לגדולות.
