כמי שהיה אחד ממייסדי פייסבוק וכיום עומד בראש חברה המגלגלת מעל חצי מיליארד דולר בשנה (Asana), דסטין מוסקוביץ’ צבר לא מעט נסיון בכל הנוגע לבניית תרבות ארגונית וניהול עובדים באופן כללי. מקומות עבודה רבים, לרבות חברות גדולות בתחום ההייטק, הידועות בחוויית העובד יוצאת הדופן שלהם לעיתים – דורשות מהעובדים לעמוד ברף תובעני של כמויות עבודה. תרבות ההישגיות, כך טוען מוסקוביץ’ במאמר שפרסם באתר Medium, לעיתים עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב, ויש לנקוט בה במשנה זהירות. מקומות עבודה רבים כבר הגיעו למסקנה כי הדבר מוביל פעמים רבות לשחיקה, לירידה ברמות המוטיבציה של העובדים וכפועל יוצא – גם לירידה בפריון העבודה. במילים אחרות: מנהלי צוותים שלא דואגים לנפש שלהם קודם כל נפגעים לא רק בתור הם עצמם, אלא גם הצוות שלהם נפגע מיכולת ניהול טובה פחות שלהם.
למה כל כך הרבה רואים ב”עבודה קשה” את הדרך הבטוחה להצלחה?
צעירים רבים נוטים לראות את תרבות העבודה האינטנסיבית בתור ‘הדרך הבטוחה להצלחה’ אך לרוב, כך מוסקוביץ’ טוען – כשהם מגיעים לסוף שנות ה-20 לחייהם, הם מבינים שעליהם למצוא דרך מאוזנת יותר. משם, החזרה לאחור לא תמיד פשוטה ומלווה בקשיים מנטליים וסביבתיים.
“2006 הייתה אחת השנים הטובות של פייסבוק, ואחת השנים הגרועות עבורי כאדם”
זה המשפט שבחר להזכיר מוסקוביץ’ לגבי העבר שלו בתקופת הקמת הרשת החברתית ‘פייסבוק’.
על מה הוא מתחרט בשנה הזאת כל כך? בעיקר על כך שלא ישן מספיק שעות בלילה, שלא השקיע מספיק זמן בכושר גופני, ושבחר להקריב כמעט הכל, כולל את התזונה שלו למען ההצלחה בקריירה. הוא מספר שבתקופה זו, הוא נהג לצרוך יותר משקאות אנרגיה מאשר מים והפסיק לחוות חוויות מדהימות שעזרו לו להגיע למקום אליו הגיע.
אנו עלולים לחשוב שזו הדרך להצלחה, וכי למען ההצלחה אנו חייבים לבצע ויתורים מסוימים, לשנות דברים בשגרת חיינו ולפעמים גם לפגוע בחלקים אחרים מן היומיום שלנו. הוא טוען שדרך חשיבה זו היא נפוצה – אך מוטעית. למעשה, הוא אומר בריש גלי: אני מאמין שאם הייתי נותן מקום לכל האספקטים שבחיי, הייתי אפקטיבי יותר, מנהיג טוב יותר ועובד ממוקד יותר. הוא טוען שככל הנראה התקפי החרדה היו יורדים מסדר היום (לא לגמרי, אך פוחתים משמעותית) ובעיות הבריאות שלו לא היו צצות מלכתחילה.
בקצרה, הוא היה מעדיף להשקיע את האנרגיה בצורה חכמה יותר, ולהיות שמח יותר. הוא נותן דגש רב לחרטה הזו, ואומר שזו “הקרבה מטופשת משני הצדדים” – גם עבור הצד של האושר האישי, וגם עבור הצד של הקריירה – משום שהאנרגיה ממילא השפיעה על הביצועים שלו, ואפילו הם היו יכולים להיות טובים יותר לו רק היה נותן מקום לדברים אחרים בחייו אשר תורמים לחיים מאוזנים. גם ג’ינה ריינארט מציגה גישה דומה, וטוענת ששעות עבודה ארוכות הן דבר מעולה ויש להבדיל בינן לבין המונח “עבודה קשה”.
האם כדאי להפחית את שעות העבודה השבועיות שלנו?
40 שעות עבודה שבועיות, כך רבים מאמינים – הן פשרה שאנשים מבצעים כדי לאזן בין החיים לעבודה (Work Life Balance), אך התוצאות לאורך ההיסטוריה מעלות שוב ושוב עדויות סותרות לטענה זו.
40 שעות עבודה הן לא פשרה – אלא הן תוצאה שקולה שמאפשרת מקסום רווחים. אפשר להפיק יותר מאנשים על ידי כך שהם עובדים פחות ימים ופחות שעות.
על פי מחקר שנערך בתחילת המאה ה-20 על ידי הנרי פורד, הנתונים הצביעו על המסקנה הבאה:
מעבר ל-40-50 שעות שבועיות, התשואות השוליות מעבודה נוספת יורדות והופכות לשליליות.
במילים אחרות – לעבוד יותר זה לא הפיתרון.
מאז, חוקרים אחרים המשיכו במחקר כלפי התופעה הזו, כולל בתעשיות מודרניות יותר (בכל זאת, יש מעט הבדלים בין התקופה של הנרי פורד לימינו) אך עקרונות אלה נשמרו גם היום.
אמנם יש למחקרים אלו גם סייגים, שכן ב”תקופות משבר” תפוקת העובדים יכולה להישמר ואף לעלות, אך גם במקרים כאלה – משלמים על כך מאוחר יותר כאשר אנשים צריכים “זמן התאוששות” – זאת גם הסיבה שכדאי ליצור זמנים מתים ביום כדי להגדיל פרודוקטיביות.
עבודה במשך שעות מרובות יותר יוצרת אשליה של מהירות מוגברת. כדי למקסם רווחים, יש לשמור על מספר רבדים בתרבות העבודה: כמות שעות העבודה בשבוע, מספר הדקות הרצופות שבהן אדם ממוקד ברצף לעומת זמן המנוחה אחר כך וכמות ימי החופשה שאדם לוקח בשנה.
“החברות האלה גם הורסות את החיים האישיים של העובדים שלהן וגם לא מקבלות שום דבר בתמורה.” – דסטין מוסקוביץ’.
אז למה חברות רבות עדיין פועלות כך?
מוסקוביץ’ משער שחברות עדיין לא משנות את תרבות העבודה בארגון שלהן, מכמה סיבות אפשריות:
- הן לא מכירות את המחקרים, ולא מודעות לנזקים שהן גורמים לעובדים שלהם ולעצמן.
- מאמינות שהמחקר פגום או שבצוותי העבודה שלהן “זה עובד אחרת”.
- מאמינות ש”לעובדים יש תשוקה לעבודה” ולכן הם מסוגלים לעבוד יותר שעות ברציפות.
השלישי, לדעתו הוא הנפוץ ביותר. עובדים מיוזמתם רוצים להתקדם עם הפרויקטים במהירות (הוא רואה איך זה קורה בחברת Asana), ולכן פעמים רבות הם ידאגו מתוך רצון ויוזמה אישית לעבוד יותר שעות.
למרבה המזל, אחרי שהם מכירים את המחקרים, בחברת Asana דואגים לפתח תרבות עבודה שדואגת למקסם את המהירות בה עובדים בחברה וגם את האושר, על ידי כך שלא “שוחקים” את שעות העבודה של העובדים. עוד על תרבות העבודה בחברת Asana במאמר שפרסם מוסקוביץ’ בבלוג החברה Work hard, better: Leading your team to better results.
לדעתו, גם אם העובדים אכן יכולים להשיג יותר במידה ויעבדו יותר שעות, לא נכון לפעול כך כשמדובר בשיטת עבודה. חשוב לזכור שחוץ מרווחיות, רווחת העובדים היא הנכס החשוב ביותר לכל ארגון, ולכן – עובדים שלא יזכו לקבל מספיק זמן כדי להשקיע גם בחיים האישיים שלהם, פשוט מאוד – יישחקו ויעשו את העבודה פחות טוב מאשר כל מקרה שונה, בו הדברים היו מתנהלים אחרת.
