נאדר נולד בשנת 1945 בכפר מולאיוז’י (Moolaiozhi) הנמצא כ-10 ק”מ מטירוצ’נדור שבמחוז ת’אוטוקודי, טמיל נאדו. את לימודי התיכון הוא סיים בבית הספר העירוני ולאחר שהוציא תואר ראשון בחשמל ואלקטרוניקה מהמכללה הטכנולוגית PSG, החל את דרכו בלימודי הנדסה.

ההצלחה לא הייתה זרה לנאדר שבמשפחתו היו מספר אנשים בולטים בהצלחתם. דודו, S.P. Adithanar היה המייסד של העיתון היומי Dina Thanthi. הוא גם האחיין של סופרת הרומנים המוצלחת, Ramanichandran. יתכן וההצלחה שצפה בה סביבו סייעה לו להאמין שהוא יכול לשאוף למעלה, אך את כל הישגיו אפשר לזקוף לזכותו בלבד.

תחילת דרכו העסקית

לאחר שסיים את לימודיו החל נאדר את דרכו בחברת הנדסה. תקופה קצרה לאחר מכן השתלב בתפקידו הבא בחברת DCM שהייתה החברה הרביעית בגודלה בהודו. נדרשה לו תקופה קצרה בלבד כדי להבין שזה לא סגנון החיים שהוא מבקש לעצמו. בהפסקות הוא היה משוחח עם הקולגות שלו על החזון הבא שלו וכך בשנת 1975, נוצרה השותפות הראשונה בין החברים, שותפות שהובילה להקמת חברת Microcomp Limited.

נאדר אמנם לא שלט בניהול החברה באופן בלעדי, אך הוא היה השותף הגדול ביותר. בשלב הראשון החברה ייצרה ציוד משרדי כמו מחשבונים דיגיטליים ונוספים, אך החלום האמיתי של השותפים היה להתמקד בייצור מחשבים. הרעיון נחשב לחדשני במיוחד כשבתקופה זו היו בכל הודו כ-250 מחשבים בלבד!

החברה החלה אמנם מייצור מחשבונים, אך המטרה הגדולה הייתה מסומנת כבר מתחילת הדרך. כמו כל חברה בתחילת דרכה, גם עבור חברתו של נאדל, האתגר האמיתי היה גיוס כספים כדי להצליח להגשים את החזון.

הקמת HCL Technologies

בתקופה בה החברה של נאדר ושותפיו חלמה על כניסה לעולם המחשוב, גופים ממשלתיים החלו להשקיע בחברות אשר עסקו בתחום ה-IT. נאדר לקח את הרעיון שלו לחברה הציבורית U.P Electronics Corporation Limited, הרשים את החברה והציע לה להשקיע בחברה ובחזונה וזאת בתמורה ל-26% ממניותיה.

נאדר הרשים את המשקיעים והחברה קיבלה את הכסף שנדרש לה כדי לצאת לדרך. לאחר ההשקעה, שונה שם החברה לשם שהיא נושאת היום: HCL Hindustan Computers Limited.

בתקופה זו הודו חוותה סערה וחברות צמצמו את ההשקעות שלהן במדינה. חברות כמו קוקה קולה ו-IBM עזבו את הודו. נאדר זיהה את התקופה כהזדמנות לצמיחה וכך החברה בנתה את מחשב ה-PC הראשון שלה כשהמוטו בשנת 1983 היא מחשב העבודה עבור הודים.

התרחבות לסינגפור והקשר להשכלה

כבר בשנת 1979 חברת HCL חיפשה את הדרך לגדול בשוק הבינלאומי. סינגפור הייתה שוק שנאדר זיהה כשוק המתאים לצעד הבא של החברה ואכן, כניסתה של החברה לסינגפור הוביל לגדילה משמעותית והכפלת שוויה פי 3 וכל זאת תוך תקופה קצרה. עם הצמיחה, ברור כי היה צורך בעוד עובדים ומוחות מוכשרים.

במקום לחפש במקומות אחרים ולהביא עובדים מחוץ למדינה, חברת HCL הקימה מוסד לימודים שמטרתו הייתה להכשיר את העובדים העתידיים בתחום המחשבים. נאדר השקיעה במיזם באופן אישי וכך הוקם בשנת 1981 מוסד הלימודים NIIT.

בשנת 1984 ממשלת הודו הביעה עניין בכל הנוגע להתפתחות עולם ה-IT וייצור המחשבים. נאדר שוב ראה את ההזדמנות והחברה אספה מחשבים ישנים, פירקה אותם וייצרה מחשב מתקדם חדש. היא הוציאה את המעבד החזק ביותר של Unix בשנת 1985, שלוש שנים לפני ש-HP הוציאה את שלה.

כישלון שהוביל להזדמנויות חדשות

החלומות של נאדר לא הסתיימו בהתרחבות לסינגפור וכך, בשנת 1989, ניסתה החברה להיכנס אל השוק האמריקאי. הניסיון נחל כישלון מהיר, אך נאדר לא נתן לניסיון הראשוני לקחת אותו אחורה ובמקום, הוא יצר שותפות עם חברת HP. תוך שלוש שנים החברה יצרה שותפויות עם נוקיה ואריקסון.

השותפויות השונות הכניסו לחברה כסף רב והיא המשיכה להתפתח למגוון תחומים כולל: הייטק, ייצור, ביטוח, מדעים, מדיה, תחבורה ועוד. בחברותיו של נאדל עובדים היום מעל 150 אלף איש. נאדר עצמו הוא אחד מהאנשים העשירים בהודו ובשנת 2020 הוא פרש מתפקידו ב-HCL והעביר אותו לביתו.

“אם יש לך אנשים מצוינים, תן להם כוח”

נאדר האמין כי את כוח העבודה שלו הוא יכול למצוא בהודו וכי השכלה היא אחד המרכיבים החשובים להצלחה, לא רק שלו אלא של המדינה. החל מאמצע שנות ה-90 החל להתמקד במערכת החינוך בהודו ובשנת 1996 הקים מכללה להנדסה על שם אביו המנוח.

עם השנים הוא המשיך לשתף פעולה עם אוניברסיטאות זרות כדי לקדם מחקרים והקים בית ספר אשר מעניק מלגות לתלמידים רבים. “חינוך היה ויהיה הכלי החזק ביותר לשינוי חברתי ועלינו לעשות הכל כדי להקל עליו” אמר נאדר וקיים.